קריאה למקבלי ההחלטות ואנשי מפתח בחברה: איל״ם - הארגון הראשון המאחד את יתומי השכול הביטחוני-לאומי
ארגון איל״ם (יתומים לאומיים מדברים)
מוביל מאבק להכרה עצמאית ביתומי השכול הביטחוני-לאומי
במשך שנים, מדינת ישראל מתמקדת (ובצדק) בחיזוק האלמנה או ההורה שנותר, מתוך תפיסה שהם אלו שידאגו לילד.
אבל בדרך, נשכחה עובדה קריטית אחת: התא המשפחתי נבנה משני הורים.
אובדן של אב או אם הוא אובדן ייחודי, אישי, ובלתי ניתן להחלפה.
כלומר, תרומה לאלמנה לא בהכרח אומר שגם היתום מקבל את התרומה.
נוח לנו לא להסתכל על יתום המלחמה. נוח להגיד שזו "בעיה משפחתית" או "גזרת גורל פרטית". אבל האמת היא שההתעלמות הזו היא הזנחה קהילתית ולא פרטית. אנחנו יתומים של גזרת גורל ציבורית שנפלה על משפחה פרטית. החלל נשא בגופו את מחיר הפגיעה בחברה ובאזרחיה; משעה ששילם את המחיר הכבד ביותר - נוצרת למדינה אחריות ייחודית כלפי ילדיו.
המדינה לא יכולה להחליף את ההורה שאבד, אבל היא חייבת להמשיך את המחויבות כלפי הילדים שאיבדו את מי שהיה שותף מרכזי בבניית חייהם, ולהכיר ביתום כיחידת הכרה עצמאית.
טרגדיה אישית שההתמודדות איתה
נשארת בתוך התא המשפחתי.
לעומת זאת,
ההורה נרצח בשל היותו ישראלי -
המחיר שולם למען ביטחון כולנו.
(יתומי איבה, יתומי צה״ל, יתומי כוחות הביטחון)
בטקס הממלכתי, מול ראש הממשלה, השמענו את הזעקה שאיש לא רצה לשמוע: אין הכרה באובדן של יתומי המלחמה.
השם איל״ם נולד מתוך המילה "אילמות". הוא מסמל את המציאות הכואבת של ילד שמאבד הורה, אך עדיין אין לו את המילים או הכלים לבטא את האובדן העצום שחווה. בניגוד לבוגרים שיכלו לתת ביטוי לכאבם מיד, אנחנו חווינו את האובדן כילדים. וכשגדלנו והגענו לגיל שבו יכולנו סוף-סוף להשמיע את קולנו - החברה כבר המשיכה הלאה.
הקמנו את הארגון כדי להעניק קול לאותם ילדים שהיינו, ובשם הילדים שמתמודדים עם יתמות היום. אנחנו הארגון הראשון שמוקדש ליתומי איבה, ופועל לאיחוד כלל יתומי השכול הביטחוני-לאומי מתוך בחירה, שותפות וכבוד.
איל״ם לא פועל מתוך רצון לייצר "לחץ של המונים" או כוח פוליטי דורסני. אנו מאמינים שלרעיונות עמוקים ובעלי ערך ציבורי יש כוח לשנות מציאות. המטרה שלנו היא להפוך את המושג המופשט של אחריות המדינה כלפי היתומים - מתיאוריה ערטילאית לשיקול ממשי ומחייב על שולחן מקבלי ההחלטות.
אסיף תמם
אני יתום פעולות איבה, מהמקרים החריגים במדינה. התייתמתי בגיל שבע, והסיפור האישי שלי חשף בפניי פער עמוק באופן שבו המדינה מתייחסת לילדים שאיבדו הורה. הבנתי שכאשר התא המשפחתי המקורי נחרב, וההורה שנותר מקים זוגיות חדשה, היתום עלול להיוותר מאחור. למדתי על בשרי שהרחבת מענים להורה, ללא הכרה ייחודית בילד, מטשטשת את גבולות האובדן. היתום הוא לא רק 'הילד של מי שנפל' - הוא אדם שנושא את השלכות הפגיעה המקורית לאורך כל חייו. מכאן נולדה השליחות שלי: לתת קול, הכרה, ותמיכה עצמאית ליתומים בישראל.
נוסן (נתן) רודין
אני אמנם יתום, אך לא יתום פעולות איבה. עם זאת, אני מאמין בפוטנציאל העצום שטמון בכל יתום, ובמיוחד ביתומי השכול הביטחוני-לאומי. הם היתומים של כולנו. הם מהווים את ההמשך הישיר של ההקרבה, הכוח והמצוינות של ההורים שנפלו על קידוש השם. אני רואה זאת יום-יום דרך העשייה של אסיף - דוגמה חיה לכך שכאשר מאמינים ביתומים ונותנים להם את הגב המתאים כדי להשתקם, הם הופכים להיות אלו שיובילו את השינויים הטובים ביותר בחברה שלנו.
האמונה שלנו בכוחם של רעיונות מוכיחה את עצמה בשטח.
אנחנו לא רק מדברים על שינוי - אנחנו מחוקקים אותו.
הובלנו שינוי חקיקתי משמעותי מתוך תפיסה שהיתום אינו רק נספח למשפחת השכול. מהלך זה העלה את הנושא לסדר היום הציבורי, יצר הכרה רחבה יותר במעמדו של היתום, והמחיש כיצד חוויה אישית של אובדן הופכת לפעולה ציבורית משנה-חיים.
נייר העמדה של איל״ם הסדרת הכרה ביתומים לאומיים כפולים – פיזית ותפקודית – כתוצאה מאירוע איבה לקריאה ←מתוך מליאת הכנסת ה-25, ישיבה 361, 26 בינואר 2026
״לארגון איל"ם – יתומים לאומיים, שגם להם ראוי לומר יישר כוח גדול.״
נאמר בדיון על אישור החוק בקריאה שנייה ושלישית
מאבק עיקש שהובלנו הסתיים בהנפקת כרטיס משפחה שכולה פיזי עבור יתומי חללי פעולות איבה. במשך שנים ההכרה הייתה קיימת במערכות בלבד, ללא כל ביטוי סמלי מוחשי. הכרטיס הזה אינו רק זכאות טכנית - הוא הכרה ברורה, נראית לעין ומכבדת, בזהותם של היתומים ובמחיר שהם נושאים.
לצערנו זה ממש לא הסוף.
עדיין צריך לגרום למדינה ולציבור באופן כללי להכיר ביתום
פעולות איבה גם מבלי האלמנה ולתת לו את הזכויות שמגיעות לו.
פעילות של העמותה באו״ם למטרת הכרה ביתומי השכול הלאומי-ביטחוני
הגעה לכנסת ישראל, העלאת המודעות ובעיקר, לחימה עבור היתומים שננטשו על ידי המערכת
קמפיין "כאב לא מוכר" - העלאת המודעות ליתומי איבה ויתומי צה״ל
המשך של אי-פעולה מצידנו כחברה, הוא מציאות הרסנית. אובדן יתומי המלחמה, והשארתם בשוליים, מעצבים את עתידנו כחברה באופן שאסור לנו להסכים לו. המדינה חייבת להמשיך לקחת אחריות. זה הזמן שלכם להיות חלק מתיקון חברתי ומוסרי אמיתי, ולדאוג שאף ילד לא יישאר אילם מול האובדן.
לחצו על הכפתור לתרומה לעמותה
לתרומה מאובטחת ותמיכה במאבקלא יכולים לתרום כרגע? גם ככה אפשר לעזור: